מניעת יחסי חברה-חבר

אַחֵר (זְנוּת) הפך לאירוע נפוץ בקהילת הנוער המוסלמי, והנערות והנערים המוסלמים נפלו למרבה הצער טרף למלכודות החברה המערבית. אתם עשויים לתהות כיצד יכול מצב כזה להתרחש כאשר רוב ההורים המוסלמים מכניסים את ילדיהם למעשה ל"מנעול ומפתח". התשובה היא שלמרות שרוב ההורים נוקשים בכל הנוגע לילדיהם, הם לא לוקחים את הזמן לדבר ולהסביר להם על רצינותה של זינה. במקום זאת, הם נותנים פאטווה של “אין חבר” כאשר בנותיהם מגיעות לגיל ההתבגרות. פעולה כזו היא כמו להורות לילד בן שנתיים לא לגעת בנקודת החשמל. מה אתה חושב שהילד יעשה?

המאמר הבא מדגיש דרכים שבהן נוכל ללמד את ילדינו להתנער מהמעשה המושחת הזה.

באיסלאם, אין דבר כזה יחסי חברה-חבר. או שאתה נשוי או שאתה לא. זה מה שעלינו להטמיע בילדינו בשלב מוקדם. אל לנו לחכות שהם יבואו אלינו כשהם בני נוער כדי לשאול על יחסי חברה-חבר. בשלב מאוחר זה, גם אם נאסר עליהם לקיים מערכת יחסים כזו, כמה אנחנו בטוחים שהם יצייתו לנו אם מישהו יפגע בהם? לָכֵן, חשוב שנלמד את ילדינו שהפעם היחידה שבה ילדה או ילד יכולים לקיים מערכת יחסים עם מי שאינו מהטמה (לא מהטמה הוא מישהו שהם יכולים להתחתן איתו) זה כשהם נשואים! יתר על כן, אם ילדה או ילד נכנסים למערכת יחסים של חברה-חבר אז הוא/היא נכנסים למערכת יחסים לפני נישואין.

ברמת העשרה, אנחנו לא צריכים להתבייש ללמד אותם את חומרת הקשר לפני הנישואין. אנחנו צריכים לגרום להם להבין שמערכות יחסים לפני נישואין הן כמו מערכות יחסים מחוץ לנישואין, או מה שמכונה בדרך כלל ניאוף או 'רומן'. זה הורס את הקהילה על ידי השחתת האנשים. זה משחרר רצונות שפל, פעם התאפשר שלטון חופשי, יהרוס משפחות. נוכל לצטט בפניהם את הדוגמאות של ילדים לא חוקיים ונטושים, בתים שבורים, הפלות, ומחלות מין – הרשימה ממשיכה. עלינו להצביע בפניהם גם על העונש על יחסים מיניים מחוץ לנישואים: אבן מסעוד (r.a.a) סיפר ​​לאותו הנביא מוחמד (ראה) אמר, “אסור לשפוך דמו של מוסלמי באופן חוקי אלא באחד משלושת המקרים: הנשוי שנואף, חיים בשביל חיים, ומי שעוזב את דתו ומפקיר את הקהילה.” [בוכרי ומוסלמי]. במילים אחרות, האדם הנשוי שנואף צריך להיהרג באבנים למוות [מוסלמי]. אבל מה עם הרווק שמקיים יחסי מין? היה סמוך ובטוח שאדם זה לא יישאר ללא עונש – יש להקציף אותו או להקציף אותו מאה פעמים [מוסלמי]. אפילו בעולם הבא, העונש חמור: הנביא (ראה) ראה נואפים, גברים ונשים, בתנור אפייה בהלפייר [בוכרי].

בשלב זה הילד המתבגר שלך עשוי לומר שיחסי חברה-חבר לא צריכים להגיע עד לאקט המיני; שהם יכולים לשלוט בעצמם ופשוט ליהנות אחד מחברת השני. כדי להתמודד עם זה, אתה אומר שזו עובדה כשילדה וילד לבד ביחד, התשוקות המיניות שלהם מתעוררות ולפני שהם יודעים זאת, הם יעשו דברים שאינם מותרים בין אנשים לא נשואים. הסיבה לכך היא כי שייתן יהיה האדם השלישי איתם [אחמד] וילחש ויפתה אותם באסורים. זו הסיבה שהאסלאם מתנער מכל הדרכים המובילות לשחיתות הנפש, גוף ונשמה.

משהו נוסף שעלינו ללמד אותם הוא לרסן את הרצונות שלהם. אנחנו יכולים לעשות זאת על ידי מתן דוגמאות לתגמול על כך, כגון שהאדם השולט בתאוותו יהיה בין אנשים שאללה מרחם עליהם:

אבו חוריירה (r.a.a) סיפר ​​את הנביא מוחמד ההוא (ראה) אמר שבין שבעת האנשים שאללה יצל בצילו ביום (של פסק הדין) כשאין צל חוץ מהצל שלו, הוא גבר שמתפתה על ידי אישה יפה ומסרב להגיב מפחד אללה. [בוכרי ומוסלמי].

להלן נקודות נוספות כיצד לעזור לילדך, בגיל מוקדם, להיות צנועים כך שכאשר הוא/היא יהיו מבוגרים, הוא/היא יכולים להימנע מלהיכנס למערכת יחסים של חברה-חבר. ראשון, אתה חייב לדבר ולהסביר להם את הדברים האלה כשהם צעירים, ואז כשהם מבוגרים יותר, אתה מוודא שזה מיושם בפועל.

אתה חייב ללמד אותו:

1. לא להתערבב בחופשיות עם המין השני.

2. לא להסתכל על המין השני. זה נעשה על ידי הנמכה או הסטה של ​​עיניהם כפי שאללה אומר לנו: “אמור לגברים המאמינים להנמיך את מבטם ולהגן על חלקיהם הפרטיים. זה טהור יותר עבורם. אכן אללה מודע לכל מה שהם עושים. ותגיד לנשים המאמינות להנמיך את מבטן ולהגן על חלקיהן הפרטיים…” [24:30-31] יתר על כן, הנביא מוחמד (ראה) אמר, “…אל תתנו למבט שני בעקבות הראשון. המבט הראשון מותר לך אבל לא השני.” [אחמד, אבו דאוד, ב-טירמידי]. המשמעות היא שהמבט הראשון הוא במקרה. אם זה קורה, אל תסתכל שנית. הנביא מוחמד (ראה) אמר גם שהעיניים נואפות גם בהסתכלות על מישהו בתאווה. [בוכרי]

3. לבנות, ללמד אותם לא לעשות את קולם מפתה או מתוק מול מי שאינו מהרם. זה נעשה על ידי הורדת הקול ולא פלירטוט. כפי שאללה אומר לנשות הנביא מוחמד (ראה) “…אל תהיה נעים מדי לדיבור, שמא מי שיש בלבו מחלה ירגיש חשק אליך…” [33:32]

4. אחרון חביב, למדו אותם ללבוש בגדים מתאימים כדי לא למשוך תשומת לב לעצמם. זה, בנות צריכות ללבוש חיג'אב ובגדים רפויים בעוד שגם בנים צריכים ללבוש בגדים רפויים, לא הג'ינס הצמוד או המכנסיים עם חולצת טריקו תחוב. זה עצוב, לעתים קרובות, הורים מאפשרים לילדיהם ללבוש את מה שנקרא בגדי אופנה אשר, ברוב המקרים, אינם עומדים בדרישה של קוד לבוש איסלאמי מקובל. מה שעוד יותר עצוב הוא לראות אמהות מוסלמיות מכסות את עצמן כהלכה עם בנותיהן ובניהן המתבגרות הלא מכוסות.

5. חשוב שנתחיל ללמד את ילדינו את הצורך לחוש צניעות, במיוחד סביב המין השני. לגבי ביישנות, עלינו להשתמש בנביא (ראה) לדוגמא: אבו סעיד אל חודרי (r.a.a) דיווח כי הנביא (ראה) הייתה ביישנית יותר מבתולה בחדר שלה. [בוכרי] אם נחדיר להם את זה בגיל צעיר אז, אינשה’ אלוהים, בכל פעם שהם נמצאים בקרבת המין השני, הם ירגישו ביישנים ו, לָכֵן, לא יפעל שלא כראוי. חשוב גם שנשמור על ערוצי התקשורת פתוחים עם ילדינו כדי שנוכל לדבר ולהסביר להם דברים, והם יכולים לשאול אותנו שאלות, בלי שאף מסיבה תרגיש נבוכה. לאחר מכן, כשהם מבוגרים יותר, ובעזרתנו, הם יתחילו להבין למה לא יכול להיות דבר שנקרא 'יחסי חברה-חבר'.

מה הוביל לכך?

ישנן סיבות רבות מדוע בנות מחפשות בנים. האשם הראשון שהורים מפנים אליו את האצבע המאשימה הוא ההורמונים המשתוללים של הילדה. זה אולי נכון אצל חלק מהבנות אבל לא בכולן. יש בנות שיש להן הורמונים משתוללים אבל שיכולות לשלוט בעצמן, ואז יש בנות שאין להן הורמונים משתוללים אבל עדיין רודף אחרי המין השני.

לָכֵן, מהן עוד כמה סיבות אפשריות להתנהגות של הילדה?

לחץ חברתי הוא אחד. כשלכל החברים והחברים שלה לבית הספר יש חברים, היא מרגישה נאלצת ללכת בעקבותיה. אם אין לה חבר משלה, אז היא מרגישה מופרדת כי היא לא יכולה להשתלב בפעילויות לאחר בית הספר ואינה יכולה להצטרף לשיחות שלהם. מה שמחמיר את זה הוא שכולם יראו בה “חנון”.

סיבה נוספת היא אם היא עורכת תחרות פופולריות. היא מתחרה עם בנות אחרות בהשגת כמה שיותר חברים כדי לראות מי תהיה מלכת הפופולריות. תחרויות אלו מתרחשות גם בגלל שרואים שרק לבנות פופולריות יש חברים. לעתים קרובות השעמום דוחף ילדה לזרועותיו של ילד. היא רואה את חייה כמונוטוניים ולכן מחפשת ריגוש והתרגשות עם הילד. או אולי ההערכה העצמית שלה נמוכה, אז היא תלויה בו כדי לגרום לה להרגיש רצויה ורצויה.

סיבה נוספת היא שצריך לאהוב אותה. היא מחפשת את אהבת הוריה אך אינה יכולה לגשת אליה, לָכֵן, היא מחפשת את זה במקום אחר. דומה לזה הוא אם היא מחפשת את תשומת הלב של הוריה. היא מתריסה נגדם בחיפוש אחר חבר כדי שתוכל לקבל את תשומת הלב שלהם. כל תשומת לב אליה עדיפה על חוסר תשומת לב. ההבדל בין הצורך באהבה לבין הצורך בתשומת לב הוא שהראשון עושה זאת באופן פסיבי. אם היא לא יכולה לקבל את זה מהוריה אז היא הולכת למקום אחר. ואילו האחרונה דורשת זאת מהוריה. יכולות להיות סיבות אחרות או שהסיבות יכולות להיות שילוב של האמור לעיל. למרות זאת, תהיה הסיבה או הסיבות אשר יהיו, ההורים צריכים לזהות ולהבין את זה. זה קל יותר ממה שזה נשמע שכן להורים יש נטייה לעורר את בנותיהם להצטדק.

איך לגשת אליהם?

כשההורים מדברים, צריך להיזהר כדי לא להאשים (“עשית את זה כדי…”) ושיפוטי (“אתה כל כך…”), אחרת זה ייגמר כמו חקירה משטרתית (“למה…?”). זה רק מוסיף להתרסה של בתם. גַם, לשמור על ההערכה העצמית שלה, להימנע מלהשתמש “צריך”, “לא” וכל שאר המילים השליליות. לדבר ביעילות פירושו גם לדעת מתי להקשיב. זה כולל לא רק שמיעה אלא הבנה. להבין מה נאמר, ההורים צריכים להבהיר את זה (“האם אתה מתכוון…?”), להכיר בזה (“אתה מרגיש… כי…”) ולהזדהות עם זה (“אתה נשמע באמת…”). כשהמתבגרת מרגישה שהוריה מבינים אותה, היא תעודד לבטוח בהם ולהסביר מדוע היא עושה דברים ואיך היא מרגישה לגבי זה. וכמו שאמרתי קודם, על ידי הבנה, ההורים יקבלו את התמונה המלאה ואז יידעו איזו פעולה מתאימה לנקוט. גַם, אם ההורים רוצים שילדיהם יקשיבו להם, הם צריכים ליצור מודל של כישורי הקשבה טובים. ילדים נוטים לעשות כפי שהורים עושים ולא כפי שהורים אומרים. אז עכשיו זה תמיד זמן טוב להתחיל לתרגל את המיומנויות האלה.

חוסר ביטחון

מסתכל מקרוב על הסיבות לעיל, ההורים יראו שהגורם הבסיסי הוא שהילדה מרגישה חוסר ביטחון בעצמה. ההערכה העצמית שלה נמוכה ולכן היא סומכת על הילד שיגרום לה להרגיש טוב עם עצמה. שורש הנפילה למלכודת של לחצי חברתי, תחרויות פופולריות, הצורך להיות רצוי ונאהב, ולקבל תשומת לב, הוא חוסר ביטחון. אם זה המקרה אז תן לה את האהבה והתשומת לב שהיא צריכה. הראה ותגיד לה שאתה אוהב אותה למרותה “רַע” התנהגויות, ובכל זאת לא תסבול אותם. למד אותה איך להרגיש טוב עם עצמה ועם הדת שלה. בנה את ההערכה העצמית שלה על ידי הכרה בהתנהגויות ובהישגים הטובים שלה או בניסיונותיה להגיע להישגים (ולא להתמקד בכישלונות). הקצה לה משימות מאתגרות ופעילויות מעוררות. זה חל גם על הבת המשועממת.

קח אותה להתכנסויות ולמחנות איסלאמיים בגיל העשרה. עודדו אותה להכיר חברים מוסלמים חדשים. לגבי זו עם הורמונים משתוללים שלא יכולה לשלוט בעצמה, לשאול אותה אם היא רוצה להתחתן (אבל אל תכפה עליה).

בְּהֶחלֵט, להזכיר לה שיחסי חברה-חבר הם שלא ניתן לאשר וללמד אותה (שוב) לגבי עמדתו של האיסלאם בעניין זה. לבסוף, לספק לה מודלים לחיקוי מוסלמיים. סיפורים על אותן נשים ששומרות על צניעותן ואדיקותן מתוגמלות על כך. מרים, אמו של הנביא אייסה (כפי ש), הוא דוגמה מצוינת אחת.

אל תשכח את הבנים

לאחר שטיפל בבת, כעת אמקד את תשומת הלב בבן. זה אירוני שהורים מגיבים כאילו יש מוות במשפחה כאשר בתם מנהלת מערכת יחסים של חברה-חבר. אבל כאשר זה הבן שנמצא במצב דומה או גרוע יותר, אותם הורים שאננים,. מרגישים שהילד צריך ניסיון ולהנות קודם כל לפני שיוכל להתיישב ולהתחתן. זה כאילו הבת לבדה נושאת את כבוד המשפחה.

יש לחלק את הכבוד באופן שווה בין המשפחה כדי לשמור עליו על כנו. זה אומר האבא, אִמָא, בן ובת חייבים כל אחד לשמור על כבודו. אם האב או האם מאבדים את כבודו אז הם מהווים מודל לחיקוי עבור ילדיהם. ואם הבן יאבד את כבודו ולא ייענש אז הבת תראה בכך מעשה צבוע ובעקבות כך מורדת. לכל פעולת תיווך שתעבוד על הבת, ההורים חייבים להיות עקביים גם לגבי בנם. תסתכל על הסיבות שבגללן בנות רודפות אחרי בנים ואז ההורים יראו שאלו הם אותם אלה שדוחפים בנים לזרועותיהן של בנות.

מָקוֹר: לשכוח את אללה